<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן מ"ח</h1>
<h2>דף סז:</h2>
[תשובת רבינו תם על הנ"ל.] ועל שכתבת לחוף בערב שבת ולטבול שבת שחרית מק"ו, דאשה חופפת ערב שבת וטובלת למוצאי שבת, וכ"ש שחרית שסמוך יותר, התרת את האסור, שזה ק"ו יש עליו תשובה גדולה, שהרי אתה מודה דשכן לא אמרינן, אלא היכא דלא אפשר חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת שהוא יום ח', שאי אפשר לטבול ערב שבת ולפיכך מותר, אבל זאת יכולה לטבול בליל שבת. ולדבריך שאתה מתיר, א"כ תחוף ערב יום שני ותטבול ביום שני שחרית, וזה אסור, דהא בעינן סמוך לחפיפה טבילה ושכן לא אמרינן, ואע"פ שזה מפני שיכולה לטבול וזו מפני שיכולה לחוף, מה בכך. ומה שכתבת לראיה דאשה חופפת ערב שבת וטובלת במוצאי שבת, דדריש מרימר הלכתא כרב חסדא ואליבא דרב הונא דשכן לא אמרינן, אבל מודה הוא דחופפת ערב שבת וטובלת במוצאי שבת. כמה טעות גדולה טעית, דאליבא דרב הונא לא גרסינן, אלא כדמתרץ רב יימר גרסינן. והכי פירושו הלכתא כרב חסדא דשכן לא אמרינן, ואפילו הוא עצמו דשני ימים טובים של ראש השנה אחר השבת לא אמרינן. וגירסא אליבא דרב הונא שיבוש גמור [הוא], ופירושך מוכיח שאינו [אלא] טעות סופר, דרב חסדא אדרב הונא פליג וארב יימר. ולהכי נקיט כדמתרץ רב יימר, לפי שרב יימר אית ליה שכן ולית ליה שני ימים של ראש השנה. וכתירוצו על רב הונא הלכתא, וכרב חסדא הלכתא דלא אמרינן שכן. ועוד טעית בראייה שהבאת דאמרינן בשילהי שמעתא קשיא הלכתא אהלכתא, ופירשת דאהלכתא דדרש מרימר הלכתא כרב חסדא קאי, וזו טעות גדולה היא, והתרת את האסור. דקשיא הלכתא אהלכתא דקא פריך, היינו אהלכתא דמתנייה גבה והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה, [והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה], אלו תרתי הלכתא קשיין אהדדי. ומשני הא דאפשר וכו', ולא תחוף אלא בלילה, למעוטי דלא תחוף בע"ש ותטבול במוצאי שבת, אלא תחוף בלילה של מוצאי שבת, הא דלא אפשר, כגון שחל להיות י"ט במוצאי שבת. והכא הוי מסקנא ושילהי שמעתא, ולא כהאי דדריש מרימר, דמרימר ורב חסדא סברי כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בלילה, ואותביה רב אדא (בר אהבה) ורבא ורב פפא. ומסקנא דשמעתא סברי לה כמר זוטרא דשרי, דהלכתא כוותיה. וכן פסק רב יהודאי אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת, היכא דאיקלע י"ט למ"ש דלא מצי למיחף בלילה, מכלל דסבר כדפרישית. וכן פירש רב אחא. הרי לך דק"ו שלך אינו אלא הבאי (ולא) ממקום שהכרעתו, שפירשת למוצאי שבת בחול ואינו אלא ביום טוב כדפרישית. ותמיה אני עליך אם כן אתה שונה לתלמידים כמו ששמעתי, כי לא שמעתי יוצא מבית מדרשך אלא טעיות וקולות לנשים וטפשים, ועל כל קוץ וקוץ מכאיב לא ארבה לך תילי תילים הלכות, אך באלה המתהלכות בארץ הרבתי לך מרוב שיחי, ובעבור הראותך את כחי. ודברי אלה פשוטין לכל ומתישבין על הספר, ושונין לשמה ולא לכופר. וכאשר הוצאת קול להתיר טבילת חצאין והרחקת חפיפה מן הטבילה, תוציא קול לאסור, ויברכוך טובים. ואם היית למוד לעיין ולפוץ כרב נחמן בר יצחק בהדי רב אדא טוב היה לך ולא הית בוש לחזור. ודע לך כי מאהבתי אותך אני מוכיחך, ולמען לא יפרצו במלכותנו פרצות, כי מקלם יגיד להם. והמלך ברב אליהו, ותראה לו דברי, ושמעת מה ידבר.
